Badge

הסיפור על טנטורה - סופה של עלילת הדם

דף השער
תולדות החטיבה
מפקדי החטיבה
מבנה החטיבה
מצבת הנשק
מרחב החטיבה
קרבות החטיבה
אנדרטאות
יד לנופלים
עמותת אלכסנדרוני
הסיפור על טנטורה
פרשת אלטלנה
המנון אלכסנדרוני

מבצע נמלמכתב ללוחמים

בחודש ינואר 2000 התפרסמה בעיתון "מעריב" כתבת תחקיר שניזומה ע"י אחד, תדי כץ, המתיימר להיות היסטוריון,על טבח שנעשה, כביכול, ע"י לוחמי גדוד 33 באנשים חסרי מגן לאחר הקרב בטנטורה.

לוחמי החטיבה יצאו לקרב משפטי וציבורי לטיהור שמם ולהסרת הכתם הבלתי מוצדק שהדביק להם אותו "היסטוריון". להלן סיכום הפרשה, שבסופה יצא הצדק לאור.

א.
פתח דבר

1.
בחודש מרץ 1998 הוגשה על ידי מר תדי כץ, סטודנט לתואר שני, עבודת גמר כמילוי חלק מהדרישות לקבלת התואר מוסמך מאת החוג להיסטוריה של המזרח התיכון, הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה. כותרתה של העבודה "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב1948-".

2.
פרק ד' של עבודת המאסטר, שהוא למעשה הפרק העיקרי בה, עוסק ב- "פרשת הכפר א-טנטורה". הפרק מתאר את הקרב שהתנהל בכפר טנטורה ועל החולות אשר סביב לו, בלילה שבין ה – 22 ל – 23 בחודש מאי 1948.

3.
בפתיח לפרק ד' לעבודה כותב מר כץ את הדברים הבאים:
"סה"כ חללי הקרב היהודים – 14 במספר, כולל איש הפלי"ם (פלי"ם – פלוגות ימיות – הזרוע הימית של הפלמ"ח), שנפל מאש כוחותינו. מבין אנשי טנטורה נפלו בקרב עצמו לא יותר מאשר 10 או 20 בלבד, אלא שבסופו של אותו היום היו בכפר לא פחות מ – 200 עד 250 גברים הרוגים, בנסיבות בהן היו אנשי הכפר נטולי נשק ונטולי מגן לחלוטין. אלו הן העובדות היבשות העולות מתוך העדויות, שחלקים מהן יובאו בהמשך הדברים" (עמ' 88 לעבודה).

4.
וכך למעשה ייחס מר כץ ללוחמים ומפקדים בגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני אשר נטלו חלק פעיל בקרבות בהם לחמה החטיבה במלחמת השחרור, ובכלל זאת בקרב לכיבוש הכפר "טנטורה", פשע מלחמה נתעב של טבח המוני של מאות אנשים, בנסיבות בהן היו אלה חסרי נשק וחסרי מגן.

5.
פרסום הדברים הללו עורר בעקבותיו הדים רבים, ואף פרסומים נוספים באמצעי התקשורת השונים. בחלק ניכר מן הדיונים שנערכו בנושא השתתף מר כץ כ"אורח כבוד" והוא הודיע כי הוא ניצב איתן מאחורי הדברים שנכתבו על ידו. התגובה הציבורית להאשמות שהוטחו בלוחמי אלכסנדרוני על ידי מר כץ הייתה קשה ביותר, ובכתבה שפורסמה בעיתון מעריב, בתאריך 21.1.2000 אף מצוטט פרופ' אסא כשר, מחבר הקוד האתי של צה"ל, כמי שמכנה את "מבצעי הטבח", שבקיומו הוא אינו מטיל ספק, כ"פושעי מלחמה".

6.
אכן, קרב קשה התנהל בכפר טנטורה ועל החולות אשר סביב לו, בחודש מאי 1948, כמופיע למעלה. באותו קרב איבדו לוחמי אלכסנדרוני 14 מחבריהם, ואף האויב ידע אבידות רבות. אולם עם עלות השחר נכנע הכפר ואיש לא נורה על ידי לוחמי אלכסנדרוני לאחר תום הקרב, בהיותו "נטול נשק ונטול מגן", כהאשמתו הזדונית של מר כץ.

7.
לוחמי אלכסנדרוני, אשר נלחמו במלחמת השחרור של מדינת ישראל בהיותם בחורים צעירים, לא ידעו מנוחה לנפשם נוכח האשמות השווא אשר הוטחו בהם, והם החליטו לצאת למסע, אולי האחרון בחייהם, לטיהור שמם. המסע התנהל בשלוש חזיתות במקביל: החזית המשפטית, החזית האקדמית והחזית הציבורית. עו"ד גיורא ארדינסט ליווה ומלווה את לוחמי אלכסנדרוני בנאמנות ובדבקות במלחמתם בשלושת החזיתות.

ב.
החזית המשפטית

8.
ביום 16.4.2000 הגישו שמונה מלוחמי אלכסנדרוני תביעת דיבה כנגד כץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1686/00 בן ציון פרידן ואחרים נגד תדי כץ).

9.
לאחר שנכשלו ניסיונותיו של מר כץ להביא לסילוק התביעה על הסף ולמנוע את ברורה לגופה בטענות מטענות שונות, הוגשה על ידו הודעת צד ג' כנגד אוניברסיטת חיפה, אשר לפי טענתו הייתה אחראית לפקח עליו ועל האופן בו נכתבה עבודתו.

10.
במסגרת התביעה התקיימו הליכי גילוי מסמכים ובמסגרתם הועברו לידי לוחמי אלכסנדרוני רוב הקלטות של הראיונות שערך מר כץ. לוחמי אלכסנדרוני טרחו ותמללו את הקלטות ואף תירגמו לעברית את אותן שיחות שהתקיימו במקור בערבית, וזאת באמצעות מתורגמנית מקצועית אשר שפת אמה ערבית.

11.
מהשוואת הקלטות עם הציטוטים המופיעים בעבודתו של כץ התגלה ללוחמי אלכסנדרוני, לתדהמתם, כי כץ סירס וסילף באופן שיטתי ומגמתי את הדברים שנאמרו לו על ידי מרואייניו וכי עבודתו "האקדמית" אינה אלא מארג צפוף של דברי סילוף וציטוטי כזב. אין מדובר "בטעויות" שנעשו בתום לב אלא, כפי שניתן להבחין על נקלה, בשיטה ממש של ציטוטי כזב שכיוונם אחד ואשר מטרתם להוכיח מסקנה שסומנה מראש.

12.
לאחר יומיים בהם נחקר מר כץ בבית המשפט על תצהירו בחקירת שתי וערב, על ידי עו"ד גיורא ארדינסט, אשר במסגרתה נחשפו ציטוטי הכזב של מר כץ בעבודתו, ונתגלו הפערים הבלתי ניתנים לגישור בין הדברים שצוטטו על ידי מר כץ לבין הדברים כפי שנאמרו לו בראיונות שערך, חתם מר כץ על מכתב התנצלות אשר זו לשונו:

"בחודש מרס 1998 הגשתי עבודת גמר אשר מהווה חלק ממילוי הדרישות לתואר מוסמך בהיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה (להלן – "עבודת הגמר").

בפרק העבודה העוסק בכפר טנטורה, נכתב על ידי, כי התמונה הכוללת העולה מתוך העדויות היא שחיילים מחטיבת אלכסנדרוני עסקו עוד במשך שעות אחדות לאחר סיום הקרב במצוד קטלני אחר גברים בוגרים על מנת להרגם, כאשר בסופו של היום היו בכפר לא פחות מ – 250-200 גברים הרוגים בנסיבות בהן היו אנשי הכפר נטולי נשק ונטולי מגן לחלוטין.

ברצוני להבהיר כי לאחר ששבתי ובדקתי את הדברים ברור לי מעל לכל ספק כי אין כל יסוד לטענה כי בוצע בטנטורה הרג של אנשים, לאחר כניעת הכפר, על ידי לוחמי חטיבת אלכסנדרוני, או על ידי כוח אחר של הישוב העברי.

אני מבקש להבהיר כי גם הדברים שנכתבו על ידי הובנו ככל הנראה שלא כראוי, שכן לא התכוונתי לומר שהיה טבח בטנטורה וגם כיום אני אומר שלא היה טבח בטנטורה.

הנני מאמין לאנשי אלכסנדרוני אשר הכחישו את דבר הטבח מכל וכל, ואני חוזר בי מכל מסקנה משתמעת מהעבודה בדבר התרחשותו של הטבח או בדבר הרג של אנשים חסרי נשק וחסרי מגן.

לאור האמור לעיל, הנני מוצא לנכון להביע התנצלותי הכנה בפני לוחמי החטיבה, בפני משפחותיהם ובפני משפחות חללי החטיבה בכך שניתלו בהם האשמות שווא מסוג זה.

הודעתי זו תפורסם בעיתונות בגודל ובמיקום הולם".

13.
במסגרת הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים (ואשר מר כץ ניסה לחזור בו ממנו יום לאחר שנחתם), התחייב מר כץ לפרסם את מכתב ההתנצלות בגודל חצי עמוד בשני עיתונים יומיים. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין לאחר שבית המשפט דחה את כל טענותיו של מר כץ כאילו ההסכם נחתם על ידו ברגע של "חולשת דעת". למותר לציין כי מכתב ההתנצלות עליו חתם מר כץ נוסח בעצה אחת עם עורך דינו, עו"ד אמציה אטלס, אשר נכח בפגישה בה נחתמו מכתב ההתנצלות והסכם הפשרה.

14.
להשלמת התמונה יצויין כי ביום 17.1.2001 הגיש מר כץ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל החלטתו שלא לבטלו (ע"א 456/01). בתאריך 6.11.2001 התקיים דיון בבית המשפט העליון בערעור בפני הרכב של שלושה שופטים: השופט מצא והשופטות שטרסברג כהן ונאור. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנתבע, לא אפשר לו לחזור בו מן ההתחייבות לפרסם את התנצלותו וחייב אותו בהוצאות.

ג.
החזית האקדמית

15.
עבודת המאסטר של מר כץ נעשתה בהנחייתו של פרופ' קייס פירו ובסיועו של ד"ר אילן פפה, מי שביודעין נתן יד ל"תיזה" השקרית של כץ, ואף ממשיך להפיץ כזבים ודברי הבל מעל כל במה אפשרית שנקלעת לדרכו.

16.
בעקבות הדברים החמורים שנתבררו במהלך חקירתו הנגדית של מר כץ, נשלח מטעם לוחמי אלכסנדרוני בתאריך 26.12.2000 מכתב תלונה לרקטור אוניברסיטת חיפה, פרופ' אהרון בן זאב, ולראשי גופים רלוונטיים אחרים באוניברסיטת חיפה, ובו פורטו כזביו וסילופיו של כץ בעבודת התיזה שלו, כפי שנחשפו בבית המשפט.

17.
בעקבות הממצאים החמורים שנחשפו, כפי שפורטו במכתב כאמור, הוקמו על ידי רקטור אוניברסיטת חיפה שתי ועדות: האחת, לבדיקת אי ההתאמות בין הדברים שנאמרו לכץ על ידי מרואייניו, כפי שהם מופיעים בקלטות הראיונות, לבין הציטוטים השזורים בעבודתו, והאחרת, לבדיקת נוהלי הענקת תארים מתקדמים (M.A. ודוקטורט) באוניברסיטת חיפה בכלל, ובמקרהו של מר כץ בפרט.

18.
הוועדה לבדיקת עבודתו של כץ, אשר חבריה היו פרופ' אמציה ברעם, ראש המרכז היהודי-ערבי, פרופ' רפי טלמון, ראש החוג לערבית, ד"ר איברהים ג'רייס, מהחוג לערבית ופרופ' יוסף נבו, מהחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, מצאה כי קיים פער בין הקלטות והרשימות לבין טקסט העבודה.

ביום 10.6.2001 הוגש דו"ח הוועדה לרקטור אוניברסיטת חיפה אשר בה פורטו הפערים האמורים על פי שלוש דרגות חומרה.

כך למשל, נמצאו 14 מקרים בהם היו פערים בדרגת חומרה גבוהה, בהם נמסרו בציטוטים אלמנטים שאין להם זכר בהקלטות או ברשימות שכתב כץ. הוועדה ציינה כי "תמונת המצב הכללית המתקבלת מסיכום כלל הפערים היא בהחלט בלתי מחמיאה", וכן כי "העבודה כשלה בשלב העמדת החומר הגולמי לשיפוט הקורא, הן באירגונו על פי קריטריונים מחמירים של מיון וביקורת, והן במה שנראה כמקרים של אי כיבוד עדויות המרואיינים".

19.
לאור חומרת הממצאים, הועבר הדו"ח לרשות ללימודים מתקדמים, שהינה הגוף האחראי באוניברסיטת חיפה על עבודות המ.א. והדוקטורט. ביום 20.11.2001 פרסמה המועצה ללימודים מתקדמים החלטה, לפיה עבודת הגמר אינה יכולה להתקבל במתכונתה הנוכחית.

האוניברסיטה החליטה לדחות את אישור עבודת הגמר ואת הציון שקיבל כץ למשך שישה חודשים, בהם יצטרך כץ לתקן את עבודתו, והודיעה כי אם לא יעשה כן, תתבטל ההכרה בעבודה באופן סופי. בנוסף לכך הורה רקטור האוניברסיטה להסיר את העבודה ממדפי האוניברסיטה, וביקש גם מספריות אוניברסיטאות אחרות, לנהוג באופן דומה.

20.
תוצאות מאבקם של לוחמי אלכסנדרוני בחזית האקדמית מלמדות, כי מר כץ איננו "היסטוריון חדש" ואיננו "היסטוריון ישן", אלא כזבן שיטתי אשר הוליך שולל את המוסד האקדמי, אשר העניק לו את חסותו והעניק לעבודתו את הלגיטימציה לה היתה זקוקה, כפי שהוא הוליך שולל רבים אחרים.

ד.
החזית הציבורית

21.
סקירה התקשורתית הנרחבת לה זכתה פרשת טנטורה במהלך השנתיים האחרונות העלתה אותה לסדר היום הציבורי. משכך, תכליתה של החזית הציבורית הינה להסיר את הכתם שהדביקו מר כץ ותומכיו בלוחמי אלכסנדרוני. לפיכך, מלבד ההליכים המשפטיים והאקדמיים המנוהלים כנגד כץ, לוחמי אלכסנדרוני פעלו וממשיכים לפעול כנגד תומכיה הנלהבים בתיזה "החדשנית" והמופרכת של כץ.

22.
ד"ר אילן פפה, היסטוריון אנטי ציוני, מי שסייע בהכנת עבודת המאסטר, עמד ועומד עדיין מאחורי כץ והוא מושך בחוטיה של המריונטה כפי רצונו. כל הפניות שהופנו לד"ר פפה נתקלו במתקפה של דברי שקר ואיומים, אשר אין בהם ולא כלום. סגנונו הבוטה וגס הרוח של ד"ר פפה, הכולל דברי בלע, השמצות, גידופים ותוקפנות ואלימות מילולית, מעורר אף את זעמם של חבריו לסגל האקדמי. לאחרונה אף נשמעה תביעה להעמידו לדין משמעתי על התנהגותו חסרת הכבוד המהווה הפרה בוטה של כללי האתיקה במוסד אקדמי.

23.
על מנת להבין מיהו אילן פפה, נזכיר כי ד"ר פפה הפיץ לאחרונה באינטרנט מאמר (שנכתב על ידי "מאורות" אחרים), ולפיו המוסד וה – CIA עומדים מאחורי הפיגוע בבניין התאומים בניו יורק ביום 11.9.2001.

24.
לוחמי אלכסנדרוני פנו גם לפרופ' אסא כשר, מחבר הקוד האתי של צה"ל אשר האשים אותם בביצוע פשע מלחמה, בדרישה כי יתנצל בפניהם על הדברים הנלוזים שצוטטו מפיו בקשר עם ממצאי מחקרו "האקדמי" של תדי כץ ולחזור בו מאמירותיו.

נכון להיום, פרופ' אסא כשר אף לא טרח להגיב לפנייתם, ובכך הוכיח כי האתיקה היא ממנו והלאה, וכי הוא ממהר ליישר קו עם "שורת המקהלה" גם כאשר היא שרה שירי כזב.

25.
בתאריך 20 בינואר 2003, הפרופ' אסא כשר, שבתחילת הפרשה קבע כי "בטנטורה בוצע פשע מלחמה", חזר בו מהאשמותיו, ובמכתב ששלח ללוחמי החטיבה אמר כי הוטעה לחשוב כך מקריאת העבודה הראשונה. לאחר קריאת החומר הרב שהצטבר הנושא, במהלך המאבק אותו ניהלו לוחמי החטיבה, הגיע למסקנה כי העובדות שתוארו בעבודה אינן נכונות, והביע את התנצלותו בפני לוחמי החטיבה על עוגמת הנפש שגרמו דבריו לותיקי החטיבה.

26.
ההיסטוריון מאיר פעיל, אשר מלכתחילה היה מבין תומכיה הנלהבים של "התיזה" החדשנית של תדי כץ, חזר בו ביום 7.3.02 מהאשמותיו כלפי לוחמי אלכסנדרוני, לאחר ששב וקרא את החומר המלא שנמסר לידיו על ידם. וכך נכתבו הדברים על ידו:

"כדי להסיר ספק בדבר דעתי המסכמת על מחקרו של תדי כץ בפרשת כיבוש טנטורה במלחמת העצמאות, אני רואה חובה מוסרית, מדעית וחברית להודיעכם כי, לאחר עיון נוסף ובחינה מחודשת […] ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת המועצה ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת חיפה, הגעתי למסקנה, כי אין, ולא היה כל צידוק בהטלת שום דופי מוסרי על לוחמי גדוד 33 של חטיבת "אלכסנדרוני", אשר כבשו את טנטורה ב – 24 בחודש מאי 1948".

כבר הצהרתי בפומבי כי אין להסתמך על ממצאי עבודת המחקר הנ"ל של תדי כץ; ואני מקווה כי תדי כץ יישר את ההדורים במחקרו המחודש".

ה. סוף דבר

27.
לוחמי אלכסנדרוני נחלו הצלחה בחזית המשפטית, בחזית האקדמית ובחזית הציבורית. הציבור הרחב יודע עתה כי טבח בטנטורה לא היה ולא נברא וכי נשקם של לוחמי אלכסנדרוני היה טהור. לא רק לוחמי אלכסנדרוני נצחו בקרב על מורשת טנטורה – האמת ניצחה.

28.
בתאריך 10 באפריל 2003 התכנסה המועצה ללימודים מתקדמים של אוניברסיטת חיפה, ופסלה את עבודת "המחקר" המתוקנת של תדי כץ. כן קבעה המועצה כי תדי כץ לא יוכל לקבל תואר מוסמך במסלול מחקרי.

העבודה, שהוכנה לאחר שהאוניברסיטה החליטה להסיר ממדפיה את העבודה הקודמת, ואיפשרה למר תדי כץ להגיש עבודה מתוקנת, הוגשה לחמישה שופטים שונים. שניים מהשופטים פסלו לחלוטין את העבודה, והשלושה הנוספים קיבלוה, אך צירפו הערות ביקורתיות ומחמירות ביותר. כל חמשת השופטים הצביעו על "פגמים מחקריים מהותיים" הקשורים למתודולוגיה המחקרית ולרמת הניתוח.

"הביקורת הקשה לא איפשרה למועצה ללימודים מתקדמים לאשר את עבודת המחקר המתוקנת ולזכות את כץ בתואר מוסמך", אמר רקטור האוניברסיטה פרופ' אהרון בן-זאב.

29.
הסערה שעוררה עלילת הדם של תדי כ"ץ בעולם האקדמי, הביאה את פרופ' דני צנזור מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב להקים אתר, בו רוכזו כל המסמכים ממשפט הדיבה שניהל תדי כ"ץ מול לוחמי החטיבה. אל האתר ניתן להגיע מהדף באנציקלופדיה הפתוחה (ויקיפדיה), כאן.


Gun Valid XHTML 1.0! Valid CSS!