תסתכל במפה ותראה, כמה דק, כמה צר
זה הקו הקושר את צפון לדרום, הקנה, הצוואר.
ואם הוא לא נותק ונשבר ונופץ לרסיסים,
יש אולי שיאמרו "כאן קרו נפלאות וניסים".
ואולי זה נכון, כי עמנו תמיד מניסים התפרנס,
אך הקרב על תש"ח לא היה כך נגמר, אלמלא קצת עזרנו לנס.

עובדות הן עמדה ומשלט ומסלול,
ועובדות הן כפרים וערים ושדות – הגבול.
ועובדות הן מגדיאל וכפר סבא ותל השומר
וקלקיליה, סקיה, חיריה ועוד...מי זוכר.
ועובדות הן "חמץ", "מטאטא", "מדינה" ו"נמל" ו"שוטר",
ו"חיסול" ו"בן נון", ו"נחשון" ו"טיהור", ו"יובל" ואפילו יותר...

זה נכון יש אומרים "היא היתה חטיבה אפורה",
אך דורות לוחמים ילמדו, יילכו לאורה,
כי אחרי שישקע האבק וניצוץ זיקוקין יעבור -
נשארות העובדות הפשוטות, וצבען הוא אפור.

ועובדה שנזכור לעולם, אותו יום חמסין,
עת גררנו פצועינו אחד לאחד, ליד בית סוסין,
וספדנו לרֵעים – ידענו: הוכינו אחור,
אך עובדות המחר ידברו – שם נשבר המצור.
ולמדנו היטב איך הקרב מצטייר לו בשחר אפור,
כשהטנק התקלקל, חטיבה מכותרת ועוד מעט אור.

זה נכון יש אומרים "היא היתה חטיבה אפורה",
אך דורות לוחמים ילמדו, יילכו לאורה,
כי אחרי שישקע האבק וניצוץ זיקוקין יעבור -
נשארות העובדות הפשוטות, וצבען הוא אפור.

ובתום הקרבות, עת חזרנו מלטרון,
מפלוג'ה, עין גדי, מקולה וקאקון,
הבטנו על הגבול - "קו ירוק", כך קוראים לו כולם.
וידענו – כי אנו סימנו אותו, ובדם.
הסתכלנו סביב בזהירות, כדי לראות מי חזר ומי לא,
וידענו היטב, זו עובדה, כל אחד מאיתנו עשה את שלו.